במהלך הנהיגה אדם נפטר מהתקף לב האם זו תאונת דרכים?

כאשר אדם נפטר מהתקף לב במהלך הנהיגה, יכול שהדבר קרה משתי סיבות:

1. ההתקף לב נגרם בעקבות הרגשת מתח, לחץ או פחד מהנהיגה ונסיבותיה באותו הרגע.
2. ההתקף לב נגרם בעקבות מצבו הבריאותי של הנהג וללא כל קשר לשימוש ברכב.
בנסיבות המקרה הראשון ניתן לומר כי המדובר בתאונת דרכים, שכן הנהג נפטר בעקבות גורם הקשור לנהיגתו והוא נפגע עקב השימוש ברכב.
במקרה השני אין מדובר בתאונת דרכים, כיוון שההתקף לב נגרם בלא כל קשר לשימוש ברכב, ויכול היה להיגרם בכל מקום ובכל זמן אחר, כלומר, התובע לא הרים את הנטל כי נפגע עקב השימוש ברכב.
אם מדובר במקרה שלא ברור מה גרם להתקף ומצויים סימנים כגון: חריקת בלמים, התנגשות של הרכב בעצם כלשהו וכדו', נפסק כי הורם הנטל והנהג נפגע עקב השימוש ברכב ואין צורך להוכיח אם האוטם בליבו של הנהג אירע לפני התאונה ובעקבותיו נגרמה התאונה או שבעקבות התאונה והפחד נגרם ההתקף.
בפס"ד בת"א (חיפה) 1093/90 עזבון סאמי עבדו ז"ל ואח' נגד "הפניקס" חברה לביטוח בע"מ ואח' היה מדובר במורה נהיגה שנמצא מת במכוניתו כתוצאה מהתקף לב בו לקה. הובאו ראיות על שני אירועים חיצוניים לנהיגה שגרמו למנוח לעצבנות והתרגשות יתירה יום לפני המאורע. השופט ברלינר קבע, כי אין צורך בפעולה אלימה כדי שתתקיים ת"ד ואין צורך שהנזק הגופני יופיע מיד, די שיופיע לאחר זמן ובלבד שהקשר הסיבתי נשמר. אין צורך במאורע יוצא דופן ואין זה משנה כי בלימת חירום למורה נהיגה במהלך שיעור נהיגה היא פעולה יומיומית. כל הדרוש הוא כי המאורע יהיה גורם ממשי, לאו דווקא בלעדי או מכריע.