איך קובעים את גובה הפיצוי בתאונת דרכים?

 פיצוי לנפגע בתאונת דרכים מורכב ממספר ראשי נזק:

הפסדי שכר בעבר ובעתיד. הפסדי פנסיה/תנאים סוציאליים. עזרת הזולת בעבר ובעתיד. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. הוצאות אחרות בגין התאונה לעבר ולעתיד (נסיעות/אביזרים רפואיים, התאמת דיור וכיוצב'). כאב וסבל. השיקולים  העיקריים אשר עומדים בבסיס הפיצוי הינם: שיעור הנכות, גילו של הנפגע וכושר השתכרותו.

שיעור הנכות נקבע ע"י מומחה רפואי אשר ממונה על ידי  בית המשפט ומטעמו בלבד וזאת במטרה לקבוע את נכותו של הנפגע. במרבית המקרים ממונה מומחה בתחום האורטופדי שכן פגיעות אורטופדיות הן הנפוצות ביותר בעקבות תאונות דרכים, אך  מינוי של מומחה רפואי בכל תחום אחר  אפשרי, כל עוד מציג הנפגע תיעוד רפואי המצביע על נזק בעקבות תאונת הדרכים בתחום זה.

חל קשר ישיר בין שיעור הנכות אשר נקבע ע"י המומחה מטעם בית המשפט לבין היקף הפיצוי שיתקבל מחברת הביטוח. ככל ששיעור הנכות אשר ייקבע המומחה גבוה יותר, כך יגדל גם היקף הפיצוי.

גיל הנפגע מהווה שיקול נוסף אשר משפיע על גובה הפיצויים. ברוב המקרים, ככל שהנפגע צעיר יותר, סכום הפיצויים יהיה גדול יותר שכן חלק הארי ברכיבי הפיצוי מתייחס לאובדן כושר השתכרות בעתיד בעקבות תאונת הדרכים ולעזרת הזולת. נפגע אשר עתיד לחיות שנים ארוכות יותר עם הנכות שנגרמה לו כתוצאה מתאונת הדרכים יזכה לפיצוי גבוה יותר לעומת אדם אשר נפגע בתאונת דרכים בגיל מבוגר.

כושר השתכרותו של הנפגע: ככל ששכרו של הנפגע, השכלתו וכושר השתכרותו גבוהים יותר הרי שהפיצוי יהיה גבוה יותר.