פוסט טראומה תאונת דרכים

הפרעת דחק פוסט טראומתי (PTSD) היא תופעה מוכרת ביותר היום, אך העולם נחשף אליה באופן רשמי רק בשלהי שנות ה-70, לאחר מלחמת וייטנאם. חיילים חזרו הביתה לאמריקה לאחר לחימה ממושכת ותובענית ברמות שלא היו מוכרות לפני-כן.

שנים רבות לאחר המלחמה – אחוז בלתי-נתפס של חיילים סבלו משלל תופעות כדוגמת סיוטים בלתי פוסקים, התפרצויות זעם ואלימות, זיעה קרה (שגרמה למחלות), התנהגות כפייתית, התכנסות שקטה ועוד. למרות שתופעה זו היתה קיימת עוד משחר הימים (ומלחמות מזעזעות לא פחות ממלחמת ויטנאם כבר אירעו בעבר) - זו היתה גם התקופה שבה דחק פוסט טראומתי קיבל התייחסות ממשית והוגדר כפציעה פיזית.

מלמחות בצד, דחק פוסט טראומתי שכיח ביותר במקרים של תאונות דרכים. על-פי מחקרים שנערכו בארה"ב, עולה כי כ-9% מהנהגים המעורבים בתאונות דרכים סובלים מדחק פוסט טראומתי בחומרה זו או אחרת. לא תמיד מדובר בתאונה עם נפגעים, ולא תמיד הקרבן הוא זה הסובל מדחק פוסט טראומתי, אלא הנהג הפוגע. (מחריד לציין את זה, אבל לא ניתן לתאר את עוצמת הטלטלה הרגשית שעובר נהג שהסב נזק פיזי משמעותי לאדם אחר, שלא לומר הרג).

אני מכיר באופן אישי אדם, אשר היה מעורב בתאונת דרכים קשה, אשר הובילה לתופעות דחק פוסט טראומתי משונות. למרות שהוא חזר לנהוג, אותו אדם לא היה מסוגל לבצע פניות שמאלה כתוצאה מהתאונה, והיה עושה מעקפים רבים בדרך על-מנת להגיע למקום יעדו ללא פניות כאלו. במקרים שבהם לא היתה לו אופציה מלבד לפנות שמאה, היה אותו מכר קופא במכוניתו, עוצר, ומתכסה בזיעה קרה. זהו מקרה יחיד מתוך מאות ואלפי מקרים שעל חלקם איננו יודעים כלל. חשוב לציין כי חברות הביטוח מכירות בתופעת דחק פוסט טראומתי כפציעה, ויש עילה להגיש תביעת נזיקין במקרים שכאלו.