תביעת נוסעת בתאונת יחיד

ק' היתה בת פחות מ-20 כשהיתה מעורבת בתאונת דרכים קשה. הרכב שבו ישבה היה נהוג בידי דודה, ונסע במהירות מופרזת בשטח עירוני. בפניה חפוזה אחת איבד הדוד את השליטה על הרכב, שהתנגש בדופן שלו בשלט רחוב. למרות שהיתה חגורה, ק' נחבלה בצורה חמורה בראשה, ונפצעה קשה. לאחר אישפוז ממושך ותהליך שיקום ארוך ומורכב, נמצא כי ק' סובלת מפגיעה מוחית קבועה, אשר משפיעה על היכולות הקוגנטיביות שלה, על יכולת הלמידה ועל זמן התגובה שלה.

הגשנו בשמה של ק' תביעת נזיקין כנגד חברת הביטוח של דודה, אך חברת הביטוח ניסתה להתכחש לנזקי כישורי הלמידה של ק', בטענה כי היא אינה לומדת בשלב זה של חייה, ועל כן לא ניתן להוכיח כי אכן נגרם לה נזק כזה. הסוגיה שהתפתחה כתוצאה מההכחשה נראתה כאחת שתימשך זמן רב, תתגלגל בבתי משפט ותהפוך לסאגה שאינה נגמרת, עם שלבים מאד קשים בשלב ההכחה. על-מנת להוכיח בצורה ברורה יותר את משמעות הנזק - נעזרנו במומחה ביטוחי, אשר חקר במקביל את הרשומות הרפואיות של ק', וגם רשומות של בית הספר התיכון בו למדה. המחקר כלל את התוצאות והציונים הגבוהים שק' התגאתה בהם ועמלה קשות על השגתם. השילוב בין נתונים אלו היווה גורם שחברת הביטוח של הדוד לא יכלה להתכחש אליו, ומשם הדרך להסדר פיצויים היתה קצרה.

אין ספק כי השימוש באנשי מקצוע ומומחים בעלי ידע הכריע במקרה זה את הכף. ללא מעורבותו של החוקר – סביר להניח כי תיק התביעה היה מקבל נפח פחות משמעותי והסכם הפיצויים היה קטן יותר, וזאת ללא הגעה לבתי משפט.